ההשמנה שרואים וההשמנה שלא רואים

http://ketosis.co.il/wp-content/uploads/2017/02/inuit_woman.jpg

בפוסט הקודם בנושא שומן הגוף (רזה זה לא בהכרח בריא) תיארתי תופעה שנקראית בקיצור TOFI – Thin outside fat inside. אנשים שנראים חיצונית רזים אך יש להם השמנה פנימית שכמו שהראיתי בפוסט מהווה גורם סיכון משמעותי למחלות ומוות מוקדם. בפוסט הזה אני אתאר תופעה הפוכה FOTI – Fat outside thin inside. למשל האשה האינואיטית בתמונה תחשב “שמנמנה” על פי הקריטריונים המערביים כיום אך ככול הנראה היא רזה מבפנים ובריאה לחלוטין מבחינה מטבולית.

משקל גוף ורגישות לאינסולין

אנשים שהם FOTI מוצגים במחקר הבא Insulin-sensitive obesity. עבור המחקר נבחרו 60 נבדקים בעלי משקל עודף של BMI = 45 כאשר החיתוך בין קבוצות הנבדקים נעשה על פי מדידת תנגודת אינסולין בשיטת העמסת סוכר (אני מרחיב על השיטה עצמה במדידת תנגודת אינסולין). אנשים שרגישים לאינסולין סומנו כ IS – insulin sensitive ואנשים עם תנגודת אינסולין IR – insulin resistant. התוצאות לפיהן חולקו הקבוצות נראות כך:

Insulin-sensitive obesity

בשיטת המדידה של העמסת סוכר ככול שניתן להזרים יותר סוכר לדם ולשמור על רמות סוכר תקינות כך יותר רגישים לאינסולין לכן Glucouse Infusion Rate גבוה אומר רגישות גבוהה לאינסולין. העיגולים הלבנים בגרף מסמנים אנשים עם משקל עודף ורגישות טובה לאינסולין. נתון נוסף שמצורף לגרף הוא רפרנס לאנשים עם משקל גוף נמוך, נקודות אלו מסומנות בריבוע אפור. ניתן לראות שהGlucouse Infusion Rate זהה עבור חלק מהאנשים הרזים וחלק מהשמנים. קבוצת האנשים השמנים בתחום זה היא קבוצת הIS. הנקודות השחורות גרף מתארות את קבוצת האנשים השמנים עם רגישות לאינסולין נמוכה, קבוצת הIR. ניתן לראות שגם עבור קבוצה זו יש אנשים רזים עם תוצאות דומות בGlucouse Infusion Rate. למרות שיש תוצאות העמסת סוכר דומות עבור האנשים הרזים והשמנים בכול זאת יש מגמה שמסומנת בקו המקווקו שמראה עלייה בתנגודת האינסולין עם העלייה במשקל.

*הערה לגרף: עבור ערכי Glucouse Infusion Rate של 60-70 לא מופיעים נבדקים זאת משום שהחוקרים רצו לייצר 2 קבוצות נפרדות בצורה ברורה ברגישות שלהם לאינסולין. לכן נבדקים בעלי ערכים של 60-70 הוצאו מן המחקר וזוהי הסיבה לחוסר הנבדקים באזור זה.

כיצד ניתן להסביר תוצאות אלה? הרי ידוע מהתסמינים של התסמונת מטבולית שהשמנה קשורה לתנגודת אינסולין. אומנם השמנה מקושרת לתנגודת אינסולין אך היא רק אחד מן התסמינים ולא תסמין מחייב. בנוסף לכך תסמונת מטבולית מדברת בעיקר על השמנה בטנית. אפשר לראות זאת על ידי כך שגם משקל הגוף וגם היקף המותן נכנסים בחשבון כשמאבחנים תסמונת מטבולית. אך מה קורה כאשר ההשמנה היא אינה בטנית? השמנה בטנית לרוב משמעותה השמנה סביב האיברים הפנימיים אבל מה אם משמינים בשומן התת עורי? האם גם השמנה זו מהווה סכנה?

שומן פנימי ושומן תת עורי

השומן תת עורי הוא השומן שגורם לנו להראות שמנים. השומן הפנימי מתרכז סביב האיברים הפנימיים ולרוב אין לו השפעות על המראה החיצוני.

Two-kinds-of-fatעבור הנבדקים בניסוי לא היה הבדל במסת השומן הכללית בגוף אך היה הבדל בהתפלגות השומן בגוף. השומן הפנימי עבור קבוצת הIR הייתה גבוהה משמעותית, פי 2 בכבד מאשר קבוצת הIS.

visceral_fat_areaניתן לראות מהגרף שעבור הנקודות הריקות להם יש Glucouse Infusion Rate גבוהה לכן הם קבוצת הIS יש שטח שומן פנימי נמוך וקבוע עבור כול הנבדקים. נתוך זה מעיד שקבוצת הIS נמצאת במינימום השומן הפנימי שהגוף זקוק לו.
עבור הנקודות השחורות ניתן לראות שככול שהGlucouse Infusion Rate נמוך יותר (תנגודת אינסולין חריפה יותר) שטח השומן הפנימי גדל. עבור קבוצה זו יש פילוג במסת השומן הפנימי בניגוד לקבוצת הIS מכיוון שהם נמצאים מעל המינימום של השומן הפנימי ובהתאם לכך כמות השומן הפנימי תלויה בעוצמת תנגודת האינסולין שלהם.

*הערה לגרף: יש לשים לב שהיחידות של הגרפים הם בLog. המשמעות של כך היא שעלייה בערכים היא לא במכפלות פשוטות אלה בסדרי גודל. למשל עלייה משטח שומן פנימי של 2 (cm^2) ל3 מתארת עלייה של פי 10(!) בשטח השומן הפנימי ולא פי 1.5 (כיחס 3/2).

חוץ משטח השומן הפנימי יש הבדלים בתאי השומן עצמם:
visceral_fat_des

נפח תאים והגודל המקסימלי שלהם היו גבוהים בצורה מובהקת בקבוצת הIR כאשר ההבדל החשוב הוא בדלקתיות של התאים של השומן התת עורי המאופיינת על ידי macrophage. בקבוצת הIR תאי השומן התת עורי הם עם אחוז גבוה יותר של דלקתיות כפי שניתן לראות מגרף C. כאשר בשומן הפנימי אין כמעט הצטברות של macrophage אך עצם קיומו של השומן הפנימי הוא גורם סיכוי בפני עצמו. macrophage אלו הם תאי דם לבנים שבאים להתגבר על דלקות, יש בעיה בתאי השומן. כאשר בודדו את תאי השומן הדלקתיים וביצעו עליהם העמסת סוכר מצאו שהם בעלי תנגודת אינסולין. שומן פנימי בעל אחוז גבוה של macrophage שמראה על דלקתיות נמצאה בקורולציה כמעט מושלמת לרמת תנגודת האינסולין של הנבדקים.

Insulin-sensitivy_predicitedבגרף ניתן לראות GIR – Glucouse Infusion Rate שנמדד בציר Y מול הGIR המוערך על פי מדדים אחרי שנמדדו עבור הנבדקים. הנוסחא מראה שככול שאחוז הmacrophage יותר גבוה כך גם GIR יותר גבוה והתנגודת אינסולין יותר חריפה. בהנתן שיודעים את אחוז הmacrophage בתאים השומן של אדם עם ריכוז הadiponectin בדם שלו ניתן להעריך כמעט בוודאות את רמת תנגודת האינסולין שלו. למי שלא מכיר את המשמעות של רמת הלינאריות של גרפים אז R^2 = 0.98 נחשב מתאם מעולה. תופעה שמוצאים עבורה מתאם כול כך חזק מראה ככול הנראה על קשר סיבתי.

סיכום

תנגודת אינסולין לרוב מקושרות להשמנה אך ההשמנה האמיתית אליה היא צריכה להיות מקושרת היא ההשמנה הפנימית. כמו שניתן לראות השמנה חיצונית, שומן תת עורי, אינו מהווה אינדיקציה לרגישות לאינסולין. שומן פנימי דלקתי כתוצאה מתנגודת אינסולין הוא הבעיה הבריאותית. השמנה היא תהליך טבעי של הגוף לאחסון אנרגיה. הבעיה מתחילה כאשר אנו מנסים לאגור יותר שומן ממה שהשומן התת עורי שלנו מסוגל לו ובעקבות כך השומן העודף מתחיל להצטבר באיברים הפנימיים. רמות האינסולין והטריגליצרידים של הנבדקים נבדלות משמעותית כפי שניתן לראות בטבלה הבאה, הגוף מתקשה להתמודד עם עודפי השומן.

Insulin-sensitive obesity-data

עבור אנשים שמחפשים לרדת בשומן התת עורי מטעמים בריאותיים מתוך הסטיגמה ששמן זה לא בריא חשוב להבין שאין בעיה בריאותית עם סוג שומן זה. הרצון להוריד שומן תת עורי מטעמים אסתטיים הוא לגטימי ואני מרחיב על כך במשקל והרכב גוף בתזונה קטוגנית. במידה ומבצעים תזונה קטוגנית כך ששומרים על רגישות לאינסולין אין בעיה להראות “שמנמנים” מבחינה בריאותית, הגוף יבחר את הנקודה המתאימה לו מבחינת כמות השומן התת עורי. במקרה של השמנה הקלישאה “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו” מתארת נכון את המצב. לכן כול עוד מבצעים תזונה קטוגנית תסמכו על הגוף שלכם לווסת את מאגרי השומן התת עוריים שלו, אין איתם כול בעיה.

סיכום המחקר כפי שהוא מוצג בו:

“In conclusion, adipose tissue dysfunction characterized by increased visceral fat accumulation (as a surrogate parameter for ectopic fat deposition), increased adipocyte size, and higher macrophage infiltration into omental fat is associated with insulin-resistant morbid obesity. Higher macrophage infiltration into omental fat depot and lower circulating adiponectin are the best predictors of insulin-resistant obesity, suggesting that adipose tissue dysfunction may play a causal role in human obesity-associated insulin resistance. Noteworthy is that macrophage infiltration could also be the result rather than the cause of adipose tissue dysfunction. There is still the possibility that insulin-sensitive and -resistant obese groups represent the consequence of two different pathophysiological processes; however, longitudinal data from the preobese to morbidly obese state are required to address this question. As a consequence, impaired adipose tissue function contributes to a proinflammatory, atherogenic, and diabetogenic state and may be mechanistically linked to the development of obesity-associated disorders. Therefore, targeting not only caloric imbalance but also adipose tissue dysfunction in obesity may represent a novel strategy to prevent obesity-related diseases.”

Facebook Comments

3 thoughts on “ההשמנה שרואים וההשמנה שלא רואים”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *