הקשר של חומצה לינולאית לתנגודת אינסולין

חומצות שומן נחלקות לסוגים שונים כאשר יש להם השפעות פיזיולוגיות שונות על הגוף, גם בהקשר של תנגודת אינסולין. בפוסט Musing about linoleic acid מתוארת ההשפעה האפשרית של חומצה לינולאית על השמנה ותנגודת אינסולין.

רמת הפוסט: מתעניין

חומצה לינולאית

חומצה לינולאית היא חומצת שומן רב בלתי רוויה שמאופיינת כימית על ידי קבוצות אומגה 6 ו9 (קשרים כפולים בשרשרת הפחמן) ומצויה כמעט בכל השמנים הצמחיים כמו חמניות ותירס. בתזונה המודרנית חומצה לינולאית מצויה בשפע והיא מקושרת לכל המאפיינים הנלווים לתנגודת אינסולין. אך למרות זאת לחומצה לינולאית יש אפקט של שיפור רגישות לאינסולין כפי שנצפה בSaturated, but not n-6 polyunsaturated, fatty acids induce insulin resistance: role of intramuscular accumulation of lipid metabolites. כיצד קורה שמשיפור הרגישות לאינסולין מגיעים לתנגודת אינסולין? כביכול סתירה אך יש מנגנון שעומד מאחורי המצב.

מנגנון אפשרי לקבלת תנגודת אינסולין מחומצה לינולאית

שיפור הרגישות לאינסולין

ראשית חומצה לינולאית משפרת רגישות לאינסולין בכל תאי הגוף. כתוצאה מכך גם תאי השומן מושפעים מהשיפור ברגישות לאינסולין ולכן הם קולטים יותר שומן פנימה ותא השומן גדל. למרות שבמצב של הגדלת רגישות תא השומן לאינסולין הוא אמור להוריד בגודלו עקב כך הגברת הליפוליזה כשמגדילים את רגישות התא הרגישות התא כתוצאה מחומצות שומן, זאת אומרת שטף גדול של FFA בדם. שטף הFFA שנכנס לתא גדול מהשטף החוצא מתא השומן וכתוצאה מכך התא גדל.

וויסות מסת תא השומן

תא השומן מבצע פעולת וויסות על מנת למנוע את הגדילה של התא ולכן מגביר את הlipolysis (פירוק הטריגליצרידים לFFA) דרך אנזים שנקרא ATGL – Adipocyte Triglyceride Lipase. אנזים זה מופעל על ידי החלבון perilipin A שמקיף את תא השומן. כאשר התא גדל הוא מגביר את הפעילות של ATGL ושל הליפוליזה. כתוצאה מכך גדל שטף הFFA לדם כאשר הוא לא נמצא בשליטה של אינסולין. כול זאת בהנתן שתא השומן ממשיך לגדול. שטף הFFA שמגיע מATGL משפיע על השטף באזלי של הFFA בדם. זאת אומרת שהעלייה בשטף הFFA נמצא תמיד ברקע והוא לא מגיע כתגובה לצורכי אנרגיה כלשהם. לבסוף יווצר שיווי משקל בו תא השומן אינו גדל יותר כתוצאה מפעילות מוגברת של ATGL.

תנגודת אינסולין פיזיולוגית

הגברת זרם הFFA לדם שמכיל בעיקר שומן רווי גורם לתנגודת אינסולין פיזיולוגית. תנגודת זו היא ירידה ברגישות התאים לאינסולין בנוכחות שומן רווי וזאת בשל צרכי האנרגיה של התא. כאשר יש שומן רווי בשפע בדם אין צורך להכניס לתא סוכר כמקור אנרגיה ולכן קולטני GLUT4 שאחראיים להעביר סוכר לתאים ניהיים עם תנגודת אינסולין. למרות השם עם הקונטציה השלילית אין עם תנגודת אינסולין פיזיולוגית בעיה בריאותית. זהו רק שם שמתאר תופעה של ירידה בהשפעת האינסולין בתאים.  חשוב להבין את התנגודת בהקשר הנכון שלה ולא להתבלבל עם תנגודת אינסולין פתולוגית.
כפי שמתואר בפוסט המקורי:

״The function of physiological insulin resistance is to limit ingress of calories in to a cell when there is a surfeit of calories available. Or to limit the ingress of glucose when glucose is in short supply and it’s best not to waste it on non-glucose dependent tissues.״

תנגודת אינסולין פתולוגית

כאשר מגיעים למצב זה של תנגודת אינסולין פיזילוגיות ומוסיפים פחמימות לתפריט הגוף נדרש להפתר מעודפי הסוכר ומעלה את האינסולין. אך מכיוון שאנו כבר מצויים בתנגודת אינסולין פיזילוגיות אנו למעשה מקשים עוד יותר על הגוף לווסת את הסוכר ולכן יש צורך בריכוז גבוה של אינסולין. התוצאה של מצב זה בסופו של דבר מגיע כאשר תאי הבטא בלבלב אינם מסוגלים לספק יותר אינסולין וכך אנו מקבלים תנגודת אינסולין בכול תאי הגוף כולל תאי השומן עם סוכר גבוה וכול התסמינים של תנגודת אינסולין.

איפה נכנס סוכר ועמילן לתמונה?

סוכר ועמילן עדיין מהווים את הגורם העיקרי לתנגודת אינסולין. כפי שכתוב בפוסט המקורי מוזכרים 2 חוקרים שאני מאד מעריך וגם כתבתי עליהם בבלוג Weston Price וVilhjalmur Stefansson. מתואר כיצד תנגודת אינסולין והשלכותיה נצפו כבר בתחילת המאה ה20 (על ידי חוקרים אלו) כאשר למסעות של האדם הלבן נלקח בתור אוכל בעיקר קמח וסוכר ולא מרגרינה ושמנים צמחיים. מתצפיות אלה אפשר להבין שסוכר ועמילן מהווים את גורם הסיכון המרכזי אך גם שמנים צמחיים כפי שניתן לראות.

תנגודת אינסולין – עץ עם שורשים רבים

חשוב לזכור שתנגודת אינסולין יכול להיווצר מגורמים רבים המרכזי שבהם הוא עלייה בריכוז האינסולין כתוצאה מאכילת פחמימות לאורך זמן. ישנם עוד גורמים רבים שמעלים או מורידים את תנגודת האינסולין. חשוב להכיר את המרכזיים שבהם וכיצד יש למנוע אותם.
בתזונה קטוגנית אנו למעשה נפתרים מגורמים מרכזיים אלו ומצליחים להגיע למצב של רגישות לאינסולין תקינה. כאשר במצב של מותאמות קטוגנית אכן ניהיה עם תנגודת אינסולין פיזיולוגית אבל כמו שכבר כתבתי יש להבין זאת בהקשר הנכון ואין בעיה בריאותית עם מצב זה.

הערה לגבי הפוסט המקורי. הבלוג המקורי מכיל המון מידע בכול הנוגע לביוכימיה, מחקרים ופיזילוגיה. שווה לעבור על הכול פוסטים שבו ובמיוחד על סדרת הפוסטים שנקראים “Protons thread”. בפוסטים אלה מתואר תיאורייה של כותב הבלוג על הקשר בין מעבר פרוטונים בתא (בעצם יצירת ATP) ופיזילוגיה כולל תנגודת אינסולין. הפוסטים טכניים מאד ועם המון ביוכימיה, למי שמתעניין בתחום זוהי סדרה מרתקת של פוסטים.

הפוסט הבא שמומלץ לקרוא: השילוב המזיק של שומנים רב בלתי רווים עם גלוקוז גבוה בדם