האם טריגליצרידים גבוהים בדם הם תוצאה של תזונה גבוהה בשומן? על פי ההיגיון הפשוט נראה שכן. אם אני אוכל הרבה שומן משמע שיהיה לי הרבה שומן בדם אבל הפיזיולוגיה שלנו יותר מורכבת מכך. מחקר מעניין [1] בדק את הטריגליצרידים בדם, אינסולין, תנגודת אינסולין, FFA (חומצות שומן חופשיות – free fatty acids), סוכר ופרמטרים נוספים על נבדקים שקיבלו תזונה עם 0% שומן ועשירה בפחמימות (85%) למשך 3 שבועות בהשוואה לתזונה אמריקאית ממוצעת. התוצאות מראות בצורה יפה את הקשר בין עודף פחמימות, אינסולין ותנגודת אינסולין.
רמת הפוסט: מתקדם
הקדמה
טריגליצרידים גבוהים בדם הם תוצאה של תזונה גבוהה בפחמימות כפי שנראה במחקר [1]. 33 אנשים ללא רקע ספציפי אכלו דיאטת בקרה למשך שבוע המורכבת מאחוזי מאקרו של תזונה אמריקאית טיפוסית 42% שומן, 43% פחמימה ו15% חלבון ונמדדו בפרמטרים מטבוליים על מנת ליצור נקודת ייחוס. לאחר מכן במשך 3 שבועות הם קיבלו פורמולה נוזלית לאכילה 4 פעמים ביום המורכבת מ85% פחמימה ו15% חלבון, כן, 0% שומן. מטרת המחקר היא לעקוב אחרי ריכוז הטריגליצרידים, אינסולין והסוכר בדם זאת כדי לזהות את הקשר בין הפרמטרים. המדידות נלקחו פעמיים בשבוע (כולל העמסת סוכר) והתוצאות הינן הממוצע של הבדיקות. בנוסף לכך נמדד שטף הטריגליצרידים מהכבד (על ידי סימון איזוטופי של הטריגליצרידים).
מפרופיל הנבדקים נראה שחלק מהנבדקים עם סכרת, חלק עם מחלות אחרות אבל בגדול אין קו מאפיין אחד שלהם כך שהאוכולוסיה אינה מייצגת תיאור סצפיפי של אנשים אלא אוכולוסיה כללית. במאמר משתמשים בפרמטר הנקרא PI שהוא סוג של מדד להשמנה (הם טוענים שזה עם קורלציה טובה לאחוזי שומן) על מנת לאפיין את הנבדקים, זה שונה מBMI, לא להתבלבל. פרופיל הנבדקים:
תוצאות
במחקר נמצאו 2 משתתפים עם ערכי טריגליצרידים חריגים במיוחד באזור ה2400(!) mg/100ml. נבדקים אלו הוצאו מרוב הסטטיסטיקות ואדבר עליהם בהמשך. אחת התוצאות המעניינות היא הקשר בין שטף הטריגליצרידים מהכבד לבין הריכוז שלהם בדם. הקשר המתקבל הוא בסקלאת log, זה לא קשר לינארי פשוט אך הקורולציה טובה מאד r = 0.88. המשמעות שלך כך בפועל היא שככל שהכבד שלכם מייצר יותר טריגליצרידים כך הריכוז שלהם בדם עולה. יש לשים לב שבגרף מדובר על ריכוז של טריגליצרידים מסומנים כמול טריגליצרידים מסומנים בדם לכן כולם הגיעו מייצור שומן בכבד מהפחמימות. אפשר לראות על הגרף את הסימון GR וWC. אלו האנשים עם ערכי הטריגליצרידים החריגים.
אצל כל הנבדקים ריכוז הטריגליצרידים עלה במעבר לתזונה עתירת סוכר
“In all instances plasma triglycerides were higher than when patients were on the control formula diet.“
התפלגות הטריגליצרידים בדם אצל הנבדקים:
ביצעו העמסת סוכר לנבדקים על מנת לאפיין תנגודת אינסולין. נבדק הקשר בין ריכוז הסוכר בהעמסה לריכוז האינסולין. כמו שרואים במחקרים של Joseph Kraft תנגודת אינסולין על פי הקשר הוא מורכב ויש פרופילים שונים של סוכר ואינסולין כתוצאה מהעמסת סוכר. גם במחקר הזה הראו שאין קשר ברור בין ריכוז הסוכר והאינסולין לאחר העמסה.
“the average glucose response observed during the tolerance test is plotted against the average insulin response for each patient. It is clear that there is no simple relationship between glucose and insulin response. However, it appears that increasing hyperglycemia is accompanied by greater insulin responses, until, in the instances of marked deterioration of glucose tolerance, the insulin response is again noted to be low. In any case, the lowest insulin responses are seen in patients with both the least and the most hyperglycemia.“
הסוכר בדם נשאר קבוע לרוב אצל הנבדקים, הוא בעל רגולציה גבוהה. האינסולין לעומת זאת משתנה בצורה גדולה, יש הפרש של פי 7 ויותר בין הנבדק עם האינסולין הנמוך לגבוה לעומת הפרש של פחות מפי 2 בסוכר.
“However, all our patients had normal fasting glucose concentrations, and there was less than a twofold difference between those with the highest and lowest total glucose response to a high carbohydrate diet. In contrast, within this same population, there was a greater than sevenfold difference in the range of insulin responses.”
הקורולציה שכן נצפתה היא בין ריכוז האינסולין בהעמסת הסוכר לריכוז הטריגליצרידים בצום. עבור אינסולין r = 0.64 וp <0.001, קורלציה טובה. עבור הסוכר לא נמצאה קורלציה לטריגליצרידים.
כאשר מסתכלים על מדד PI, מדד ההשמנה של הנבדקים לא נמצא קשר בינו לבין לשום פרמטר מטבולי. זה מתקשר לכך שאנו כבר יודעים שהשמנה כשלעצמה אינה בעיה מטבולית. חיזוק לטענה הזאת מגיע מהנבדק עם הטריגליצרידים החריגים כאשר הוא מתואר כרזה עם סוכר תקין וFFA תקינים. הנבדק השני עם הערכים החריגים מתואר כסוכרתי ועם ריכוז גבוה של FFA. משקל הגוף אינו בהכרח משקף את המצב המטבולי. ייתכן שהנבדק הרזה הוא עם בעיה המפריעה לו לאגור שומן (אני מסביר על התופעה כאן).
ריכוז הסוכר בדם בצום אינו נמצא בקורלציה גם כן לטריגליצרידים. ניתן לראות שהסוכר בדם הוא אינו מדד מטבולי מדוייק דיו למרות השימוש הנרחב שיש בו כיום על מנת לאבחן סכרת.
לעומת זאת כפי שנבדק בהעמסת סוכר נמצא קורלציה בין האינסולין בזמן העמסה לטריגליצרידים נמצא גם קורלציה בין האינסולין בצום לטריגליצרידים בצום.
עבור ריכוז הFFA בדם לא נמצאה קורלציה לטריגליצרידים.
“Finally, there was no correlation between between FFA and triglyceride responses. Further attempts were made to seek correlation between FFA response and triglyceride response by using other aspects of FFA metabolism, i.e. fasting concentrations and ease with which FFA concentration is lowered by dietary ingestion, and in neither case did a significant relationship emerge.”
דיון
במחקר זה רואים את הקשר בין תזונה עשירה בפחמימות לבין טריגליצרידים גבוהים וכבד שומני. כל הנבדקים העלו את ריכוז הטריגליצרידים שלהם בדם במעבר מתזונת הבסיס (תזונה אמריקאית טיפוסית) לתזונה מבוססת פחמימות. הקורלציה בין שטף הטריגליצרידים מהכבד, אינסולין בצום והטריגליצרידים בדם מראים את הקשר בין תנגודת אינסולין לכבד שומני. יש לזכור שכבד שומני הוא אחד מהפרמטרים המרכזיים בתסמונת המטבולית.
“On the other hand, in the remaining 31 patients, and probably in the majority of individuals, the factors responsible for carbohydrate-induced elevations of plasma triglyceride concentration are becoming increasingly clear. In these patients the primary cause of elevated triglyceride concentrations are carbohydrate-induced increases in hepatic triglyceride secretion rates (11, 20)”
השמנה וסוכר בדם אינם נמצאו כפרמטר בעל קורלציה לבריאות מטבולית אך בכל זאת קיום 2 מדדים אלו הם המובילים באבחון בעיות מטבוליות לצערנו.
אפילו ריכוז הFFA שנמדד אינו בעל קורלציה אולם החוקרים מסתייגים ואומרים שהם מדדו את ריכוז הFFA בצום ולא את השטף שלו. הקורלציה שכן נמצאה היא בין הסוכר בדם לFFA. ככל שהFFA יותר גבוה כך גם הסוכר בדם יותר גבוה, אנו יודעים זאת כבר כי שומן גורם לתנגודת אינסולין.
“However, an extremely significant correlation was noted between glucose and FFA responses to the high carbohydrate diet (r = + 0.57, P < 0.002), e.g., the more hyperglycemic, the higher the plasma FFA levels. Consequently, in order to establish a direct correlation between FFA and triglyceride response it would be necessary to make the unlikely assumption that the more diabetic a patient, the less would be his FFA turnover rate“
המסקנה המתבקשת ממחקר זה שריכוז הטריגליצרידים בדם קשור לריכוז האינסולין בדם ולא לכמות הטריגליצרידים שאוכלים לכן בתזונה קטוגנית לא נצפה לטריגליצרידים גבוהים או כאלה המצביעים על בעיה מטבולית כל עוד אנו שומרים על עקרונות התזונה. פחמימות והאינסולין הגבוה בעקבותיהם הם שורש הבעיה של כבד שומן וטריגליצרידים גבוהים. טריגליצרידים גבוהים נראים בכל הפעמים שיש תנגודת אינסולין ברמה כזאת או אחרת לעיתים פי 2 ויותר מאנשים בריאים. מדד זה הוא נכון יותר למדידת בריאות מטבולית מאשר סוכר או BMI. טריגליצרידים גבוהים גם גורמים ומקושרים לתנגודת לפטין במוח ולבעיות נוספות. מדידת בריאות רקמת השומן שבין היתר מודדת שומן פנימי וטריגליצרידים היא הדרך הטובה ביותר להעריך תסמונת מטבולית ותגנודת אינסולין עבור האדם הפשוט. כמו כן ערכי הטריגליצרידים הם בעלי סטייה של עד 30% מערכם האמיתי כאשר זה משתנה על פני ימי השבוע, עונות השנה ועוד. לכן מומלץ לבדוק מספר פעמים את הטריגליצרידים כדי לוודא ערכים גבוליים.
הפוסט הבא שמומלץ לקרוא: שטף האנרגיה מחומצות השומן ותנגודת אינסולין
מקורות
[1] – Role of Insulin in Endogenous Hypertriglyceridemia, John W. Farquhar, 1967. link.
[2] – Intra-individual variation of serum cholesterol, triglycerides and high density lipoprotein cholesterol in normal humans, A. Van ‘t Laar, 1982. link.