מדידת בריאות רקמת השומן

דלקתיות ברקמת השומן היא מהשלבים הראשונים בהתפתחות של תנגודת אינסולין (הפרמטר בעל הסיכון היחסי הגבוה ביותר למחלות מוות). כאשר תאי השומן אינם יכולים יותר לגדול ביעילות הם מפתחים דלקתיות ובכך התאים ניהיים חולים (למרות שלא ברור מה הגיע קודם הדלקתיות או חוסר היכולת לגדול). כאשר FFA (חומצות שומן חופשיות) וטריגלצדרים מצטברים בדם הם גורמים לתנגודת אינסולין. היכולת של תאי השומן לגדול משתנה מאדם לאדם ברמה כזאתי שאפשר להיות רזה חיצונית אך שמן מבפנים ועם תנגודת אינסולין ואף הפוך, שמן חיצונית ובריא מטבולית עם רגישות לאינסולין. לכן חשוב לקבל פרמטרים מדידים שבעזרתם נוכל להעריך את בריאות רקמת השומן שלנו. בפוסט הזה אציג מדד כזה שיש לו קורלציה טובה לתנגודת אינסולין.

רמת הפוסט: מתעניין

הקדמה

כבר הרבה זמן שרקמת השומן אינה רק מחסן כמו שחשבו שהיא. מרקמת השומן יוצאים הורמונים וחלבונים רבים בעלי תפקידי איתות שונים למוח ולשאר הגוף. המרכזי שבהם הוא הלפטין [1]. לפטין מקושר למסת השומן שלנו ואפילו במקרים קיצוניים כמו אנורקסיה הוא עדיין הולך ביחס ישר למסת השומן שלנו [2]. לפטין מאותת למוח על מסת השומן שיש לנו, כמה אנרגיה זמינה יש לנו בגוף. אצל אנשים שמנים רמות הלפטין גבוהות מאד אך בכל זאת הרעב אצלהם לא מאוזן הדבר נובע בשל תנגודת אינסולין שיוצרת תנגודת לפטין במוח.

Adiponectin

Adiponectin הינו חלבון המופרש מרקמת השומן ומצוי בכמויות גדולות בדם [3]. יש לו השפעה על וויסות הסוכר בגוף בנפרד מאינסולין ולכן נחשב כחלבון המשפר רגישות לאינסולין. ידוע שיש לו השפעה על המטבוליזם על ידי השפעה על המיטוכונדריה. הוא מעודד שריפת שומן, שריפת גלוקוז והתחדשות של מיטוכונדריות מכאן נטען בספרות שהוא משפר תנגודת אינסולין. אבל כל האפקטים האלה הם חלשים עד בינוניים בטח לא משמעותיים כמו הורמונים מרכזיים אחרים ובכל זאת יש להורמון הזה קולרציה חזקה לתסמונת המטבולית.

במחקר [10] הסתכלו על ההשפעה של Adiponectin על רקמת השומן. בדקו עכברים מהונדסים גנטית לביטוי מוגבר של Adiponectin וביטוי חסר של Adiponectin על דיאטות שונות (גבוהה בשומן או CHOW).

ביטוי מוגבר של Adiponectin גורם למספר דברים ברקמת השומן:

מגן מפני גדילת השומן הפנימי, גם על דיאטה גבוהה בשומן.
מגביר בצורה משמעותית מחזור של שומן בתוך התא שומן מה שגורם לריכוזים נמוכים יותר של FFA בדם.
מגביר גדילה תאי שומן חדשים מה ששומר על הבריאות של רקמת השומן התת עורית.
פעילות מוגברת של המיטוכונדריה בתאי השומן.

ממצא מעניין נוסף זה שAdiponectin מגביר את הרגישות לקולטני הבטא ברקמת השומן משמע אדרנלין בריכוזים נמוכים יותר מעלים את הליפוליזה יותר מאשר בריכוזים נמוכים שלו. אחד ממטרות המחקר הזה היו להראות את ההשפעה על ה”גמישות המטבולית” של העכברים. הם הראו זאת על ידי מדידת ההוצאה הקלורית שעולה בזמן אכילה ויורדת בזמן צום בצורה יותר קיצונית בהשוואה לעכברים רגילים.
מחקר [13] מגיע למסקנות דומות לגבי Adiponectin בוא נעשו בדיקות מקיפות על ההשפעה שלו בתאי השריר, השומן והכבד.
התפקיד של Adiponectin בגדילת תאי השומן מושפע מLPL (חלבון שמפרק טריגלצדרים מVLDL/LDL ומכניס אותו אל התאים) מוגבר בתאי השומן.
שריפת שומן מוגברת דרך ביטוי מוגבר של AMPK ובכך הוא מוריד את ריכוז הDAG בתאי השריר והכבד כך שהרגישות לאינסולין עולה.

מתוך [13]:

״Taken together, these results suggest that chronic adiponectin administration ameliorates insulin resistance in an HFD-fed mouse model of obesity, NAFLD, and insulin resistance by two major mechanisms. First, adiponectin treatment promotes increased WAT LPL activity, which may lead to increased uptake of TAG into WAT, thus diverting circulating TAG away from storage in liver and skeletal muscle. Second, adiponectin treatment promotes increased fatty acid oxidation in skeletal muscle, which, in turn, may be attributed to the activation of AMPK and eNOS.״

מהתמונה הכוללת (איך שאני רואה את זה כי שוב לא ברור מה התפקיד של Adiponectin בגוף חוץ מאנקדוטות על איברים שונים) נראה שAdiponectin גורם לרקמת השומן “להכניס הילוך” ולהפעיל שלולשה מנגנונים חשובים שמונעים הרעלת שומן בגוף.

מחזור חומצות השומן בליפוליזה לטריגליצריד שוב פעם, את זה רואים על ידי היחס של גליצרול לFFA בדם. אצל עכברים על Adiponectin מוגבר יש הרבה גליצרול בדם אבל מעט FFA, זה מראה על מחזור של חומצות שומן בתא השומן מה שמוריד את הריכוז בדם.
גדילה של תאי שומן חדשים הפועלים כbuffer עבור השומן הפנימי מה שמוריד את הכבד השומני.
שריפת אנרגיה עודפת על ידי הגברת פעילות המיטוכונדריות.

מה הגורם שמווסת את רמות הAdiponectin בגוף? בגדול, לא יודעים ממש. אבל אנחנו יודעים שהוא תלוי בצורה חזקה לPPARγ. חלבון המווסת תהליכים רבים ברקמת השומן. אנחנו יודעים שדלקתיות מורידה את ריכוז Adiponectin אבל יש המון גורמים נוספים המשפיעים עליו.

במאמר [10] הם מביאים את התיאור וההסבר שלהם להשפעה של Adiponectin בגוף שאהבתי:

“Therefore, we suggest that the actions of adiponectin on metabolism are well beyond the previously demonstrated endocrine effects and involve remodeling of the adipose tissue into a more efficient “metabolic sink.” Given the profound effects on both FFA re-esterification as well as lipolysis, we propose that adiponectin confers metabolic flexibility to the system by balancing the ability to enhance expansion of adipose tissue while also enhancing the ability to respond to lipolytic stimuli.”

“Chronic beta3-AR agonist improves the capacity for catabolism and re-esterification of fatty acids by increasing the mitochondrial density and function in adipose tissue”

“In addition, the reduced FFA/glycerol ratio in young unchallenged adipo tg mice as well as the improved FFA clearance in the adipo tg mice support a direct role for adiponectin in reduction of circulating fatty acids through more efficient re-esterification steps and fatty acid oxidation.”

“We therefore propose that adiponectin plays an important role in promoting metabolic flexibility by making adipose tissue more sensitive to changes in metabolic state. Thus, lipid catabolism is enhanced in the fasted state, whereas lipid synthesis and storage are enhanced in the fed state”

בטבלה הבאה [7] רואים אנשים עם lipodystrophy, זוהי מחלה בא הגוף לא מצליח לאגור שומן בשומן התת עורי. ניתן לראות את ערכי הAdiponectin אצל האנשים החולים שהם רק כמה אלפים בודדים (ביחידות של ננו גרם למ”ל, בטבלה היחידות הם מיקרו גם ולכן יש להכפיל באלף כדי להגיע ליחידות של ננו) כאשר אצל האוכלוסיה הכללית הערכים נעים בין כמה אלפים לעשרות אלפים. מכיוון שאנשים אלה לא מצליחים לאגור שומן ורמות הAdiponectin נמוכות ניתן לראות תוצאות אלה כתומכות בתיאוריה שAdiponectin מאותת לגוף על המקום הפנוי שיש ברקמת השומן.

מהלפטין וAdiponectin עשו מדד הנקרא יחס adiponectin/leptin . יחס זה הוא למעשה היחס בין [המקום הפנוי לאגירת שומן]\[כמות השומן שיש]. מהבנה זאת ניתן לראות שככל שהיחס שלנו יותר גבוה רקמת השומן שלנו יותר ריקה ולמעשה יותר בריאה.

מחקרים

ישנם מספר מחקרים שבדקו קורלציה ליחס A/L (קיצור לAdiponectin ולפטין) ולמדדים מטבוליים אחרים. במאמר הסקירה [4] מסוכם מרבית הידע שיש בנושא והמחקרים שיש עליו. כאן אני אסקור מחקר אחד [5] שנעשה בצורה טובה ואציג התוצאות שלו.

תיאור הנבדקים

במחקר לקחו 4 קבוצות כאשר הם חולקו לאנשים במשקל תקין ללא תנגודת אינסולין, אנשים שמנים עם תנגודת אינסולין, אנשים שמנים ללא תנגודת אינסולין וספורטאיי אירובי. מדד מעניין שנלקח בניסוי זה הוא VO2MAX, מדד זה למעשה מראה את השטח פנים של המיטוכונדריות של הנבדקים. נמדדו גם הFFA והטריגליצרידים, מדד זה חשוב כדי לראות כמו שאנחנו יודעים שבתנגודת אינסולין הFFA והטריגליצרידים גבוהים בדם. בנוסף נמדד תנגודת אינסולין ישירות על ידי Euglycemic-hyperinsulinemic clamp ולא דרך קורלציה כמו HOMA-IR כך שהנתונים על התנגודת אינסולין של הנבדקים אמינה.

ניתן לראות את הVO2MAX שהוא גדול מאד אצל המתאמנים ושהוא הכי נמוך אצל השמנים עם התנגודת אינסולין. ניתן לראות זאת גם דרך האחוזי שומן, אצל השמנים עם התנגודת אינסולין האחוזי שומן היו הגבוהים ביותר ולכן גם מסת שריר נמוכה יותר בהשוואה לשמנים ללא תנגודת אינסולין שהם כמעט באותו במשקל ושטח המיטוכונדריות קטן יותר בהתאם.

בפרמטרים המטבוליים ניתן לראות את הNEFA שהוא עולה עם המשקל גוף אך לא בצורה דרמטית. ההבדל הגדול הוא בטריגליצרידים שהם פי 2.5 אצל האנשים השמנים עם התנגודת אינסולין מאשר האנשים ללא השמנה וגבוהים ב25% מהאנשים השמנים ללא תנגודת האינסולין (ללא תנגודת אינסולין באופן יחסי לנבדקי הניסוי). במדד תנגודת האינסולין נעשה יחס שהוא ממוצע הסוכר שהיה צריך להזריק בזמן מדידת התנגודת אינסולין לחלק לריכוז האינסולין בזמן הבדיקה (מוצג בטבלה כM\I). ככל שהמדד יותר גבוה כך הרגישות לאינסולין גבוהה יותר. ניתן לראות גם כאן שאצל הנבדקים השמנים עם התנגודת האינסולין מדד התנגודת אינסולין הוא הנמוך ביותר.

בטבלה הבאה רואים את הערכים על רקמת השומן. ניתן לראות שAdiponectin די זהה עבור כל הנבדקים חוץ מהשמנים עם התנגודת אינסולין שהוא יותר נמוך ב25% מהשאר. הלפטין של שתי קבוצות האנשים השמנים גבוה מאד ביחס לשאר הקבוצות אפשר גם לראות זאת דרך ההבדלים במסת השומן שיש אצל הנבדקים כפי שרואים בטבלה 1. בנוסף ניתן לראות את היחס Adiponectin ללפטין.
פרמטרים חשובים נוספים שרואים הם מדדי הדלקתיות. CRP הוא מדד מעולה לדלקתיות וניתן לראות יפה את ההבדלים בין הקבוצות.

תוצאות וקורולציות

תוצאות המחקר הם הקורלציות למדד הרגישות לאינסולין (M\I). ניתן לראות שהקורלציות הטובות ביותר הם עבור VO2MAX, היקף המותן והיחס A/L. הקורלציות חולקו לקבוצה של המתאמנים ובלי המתאמנים על מנת שקבוצת הלא מתאמנים תשקף בצורה טובה יותר את האוכולוסיה הכללית. מדד VO2MAX מראה לנו שלא רק לבריאות רקמת השומן יש חשיבות אלא גם לשטח המיטוכנדריות. ניתן אף להגיד שיש קשר בין שטח המיטוכנדריה לרקמת השומן בכך שכאשר רקמת השומן יורדת בתפקוד זה משפיע על הנזק במיטוכונדריות ולהפך. היקף המותן גם הוא מדד מטבולי טוב משום שהוא בצורה עקיפה משקף את מצב השומן בפנימי הבטני. שומן זה מצטבר כאשר רקמת השומן התת עורי מתחילה להתמלא ולכן גם כאן ניתן להגיד שיש קשר ישיר אל רקמת השומן.
מרגרסיה של כל המשתנים נמצא שמדד הA\L, היקף המותן וVO2MAX משקפים באופן נפרד את המצב המטבולי של הנבדקים:

“In both models, fitness, adiposopathy, and waist circumference were found to be significant and independent predictors of IS. The relative importance of each variable in the model varied when trained subjects were excluded. While fitness level was the strongest predictor when all subjects were included (VO2max partial R2 = 0.61) with waist circumference adding only very little power to the model (partial R2 =0.024), this was reversed when only sedentary subjects were analyzed with waist circumference becoming the strongest predictor (partial R2 = 0.52) and VO2max losing importance (partial R2 = 0.08). The contribution of adiposopathy was almost identical in both models (partial R2 = 0.10 and 0.11, respectively).”

דוגמא נוספת

במחקר נוסף [6] שבדק את הקשר בין A\I מצאו קשר לHOMA-IR שהוא מדד לתנגודת אינסולין אצל נערים.

“The correlation between BMI and A/L ratio was the strongest (r = −0.63, p < 0.001). A/L ratio, BMI, WC and ABSI-adolescents correlated with markers of glucose metabolism (all p < 0.0001) and the strongest correlation was observed with BMI (QUICKI: r = −0.75; HOMA-IR: r = 0.76; HOMA-β: r = 0.77; insulin: r = 0.79). Associations were confirmed by linear regression analysis, adjusted for sex and age.”

מדידת שטח השומן הפנימי

המחקרים שתוארו על לפטין וAdiponectin מתייחסים אל השומן הלבן התת עורי אך לשומן הלבן הפנימי יש קורלציה לתנגודת אינסולין ותחלואה. אומנם תפקיד השומן הפנימי שונה מהשומן התת עורי אך מכיוון שהוא נכלל תחת ההגדרה של שומן אכניס בפוסט דרך פשוטה למדוד את הבריאות שלו. אני מפרט יותר לעומק על הקורלציות והמשמעות של השומן הפנימי בפוסט על השומן הפנימי.

הדרך המקובלת למדוד את השומן הפנימי היא דרך CT או DXA. שטח של מעל 130 מטר מרובע יחשב בשליש העליון באוכלוסיה ובהתאם בעייתי קלינית [8]. במחקר [9] שבדק קורלציות בין השומן הפנימי למדדים פשוטים אחרים ביחס בין הגובה להיקף המותן נמצא כהיחס הטוב ביותר מבין האפשרויות של BMI, היקף מותן או יחס היקף מותן ירך.

ערכים מעל 0.53 לגברים או 0.54 לנשים יהיו בשליש העליון באוכלוסיה ולכן ייחשבו כבעייתים. יחס זה נובע מכך שהשמנה בטנית מתרחשת בעיקר סביב האיברים הפנימיים והמעיים באזור הבטן. התופעה המוכרת של “בטן בירה” מתארת בצורה טובה את הבעיה של גדילה מאסיבית של שומן פנימי שכמו שנאשר מקושר למחלות מטבוליות רבות. כמו כן הקורלציה חזקה יותר אצל גברים (R = 0.76) מאשר נשים (R = 0.6) כאשר זה מסתדר לנו עם התצפיות מהחיים שלגברים יש בטן יותר גדולה בדרך כלל.

“A second major outcome of our study was identification of obesity cut-off points for WHtR based on percentage fat mass and VAT mass. The derived cut-points for whole-body fat percentage were almost identical in men (0.53) and women (0.54). Moreover, our study is the first to derive a tentative cut-point for WHtR in the prediction of high DXA-derived VAT mass (defined as the highest third in our sample distribution, in the absence of an established threshold)”

את היקף המותן יש למדוד כאשר לוקחים את אמצע הדרך בין הצלע התחתונה לבליטה של עצם האגן סביב המותניים כפי שמודגם בתמונה הבאה. נקודה B מתארת את הנקודה בה צריך למדוד. כאשר A זה בערך אזור הפופיק.

בריאות השומן הפנימי ותנגודת אינסולין

ניתן להעריך את נפח ושטח השומן הפנימי באמצעות קורלציה למדדי דם פשוטים דרך מדד שנקרא VAI שהוא קיצור לVisceral adiposity index. מספר מחקרים העריכו את המדד ביכולת שלו לחזות תנגדות אינסולין, התקפי לב ובריאות מטבולית [14-17]. במחקר [14] בו העריכו את יכולת הנוסחא לחזות את שטח ונפח השומן הפנימי נמצאה קורלציה מעולה לשומן הפנימי אבל לא לשומן התת עורי. במחקר זה נבדקו 315 אנשים (לא obese) ובריאים לבניית המודל כך שמדגם זה מייצג את האוכלוסייה הכללית הבריאה.

״To verify whether MOAD, WC, and BMI correlated with visceral adipose tissue (VAT) and subcutaneous adipose tissue (SAT), we validated each index with abdominal MRI. MOAD showed significant correlation with VAT, both regarding area (R_s = 0.437, P = 0.025) and volume (R_s = 0.744, P < 0.001), but not with SAT.״

כמו כן הקורלציה לתנגודת אינסולין בשיטת הזהב מעולה גם כן:

״To verify the possible relationship between insulin sensitivity and VAI, WC, and BMI, data from euglycemic-hyperinsulinemic clamps were retrospectively analyzed. M values during the clamp showed significant inverse correlation with VAI (R_s = −0.721; P < 0.001). No correlation was found between M value and either WC or BMI (supplemental Fig. 1).״

בגרף הקורלציה בין תנגודת אינסולין (M) לVAI:

במחקר נוסף [16] שנעשה על חולי סכרת סוג 2 נבדק פרופיל מטבולי מלא כולל מדדי מטבוליות והקורלציה שלהם למדדים שונים להערכת הבריאות המטבולית. מדד הVAI השיג קולרציות טובות יותר למדדי דלקתיות כמו IL-6 הקשורים לשומן הפנימי מאשר פרמטרים מקובלים אחרים.

״Among all the anthropometric indexes studied the VAI is the one that showed the greatest number of correlations with the adipocytokines and the lipids (including NEFA). The VAI was able to express both the altered endocrine function of adipose tissue and the state of relative leptin resistance and low-grade inflammation, which are all alterations present in a state of ATD״

כמו כן בהתאם ליכולת לחזות תנגודת אינסולין המדד מראה סיכון יחסי גבוה למחלות לב וניבוי טוב יותר ממדדים אחרים [14].

הנוסחה של המדד נראית כך:

מקרא למדד:
הערכים של WC הם היקף המותן שנמדד כפי שהודגם מוקדם יותר בפוסט בערכים של ס״מ.
הערכים של הHDL והTG צריכים להיות ביחידות אמריקאיות של mmo/l ולא בערכים המקובלים בישראל של mg/dl.

נקודת החתך של בריאות מטבולית היא 1, ערכים קטנים מ1 יחשבו ערכים מעולים. כאשר ערכים גדולים מ2 יחשבו כסוכרתיים.

מדד הVAI מראה במשוואה שלו שתי צדדים. צד הקשור למשקל הגוף ולשומן הפנימי בו מחושב הBMI והWC וצד שני של בריאות מטבולית שמיוצג על TG וHDL שהם ידועים ברגישות שלהם לבריאות מטבולית. כאשר משלבים את שתי הצדדים של המשוואה כך שיש איזון בין החלק המטבולי לחלק של משקל הגוף מקבלים מדד שיכול לחזות בצורה טובה שומן פנימי, תנגודת אינסולין, מחלות לב, דלקתיות ועוד. העובדה שמדד זה בקורלציה לשומן הפנימי ולא לשומן התת עורי מראה שוב את העובדה שהשמנה תת עורית (מה שגורם לנו להראות שמנים) אינה קשורה לבריאות מטבולית (הרצאה רקמת השומן מתוך כנס בריאות מטבולית).

מתוך [16]:

״In conclusion, although still lacking prospective studies that can attribute to the VAI a prognostic role on cardiovascular risk, given the simplicity of WC and BMI measurement and Triglycerides and HDL Cholesterol assessment, we suggest that the VAI would be an easy tool for the evaluation of the cardiometabolic risk in type 2 diabetes or in other populations, mainly in the absence of an overt metabolic syndrome.״

פיתוח מדד הVAI נעשה במסגרת פרוייקט AlkaMeSy באיטליה על ידי קבוצה חוקרים שפעלה ב2010-2014:

״The AlkaMeSy (Alkam Metabolic Syndrome) Study is a retrospective, observational study performed in collaboration with 10 Primary Care Physicians (PCPs) of the National Health Service (SIMG: Società Italiana di Medicina Generale) on 13,195 individuals from the city of Alcamo, Western Sicily.״

רגישות לאינסולין ברקמת השומן

מדידת תנגודת אינסולין ניתן לעשות במספר דרכים אך לרוב המדידה מתייחסת לתנגדות אינסולין של הכל הגוף ולא לאיבר ספציפי. ניתן להשתמש במדד של תנגודת אינסולין על רקמת השומן כפי שפותח במספר מחקרים [10-11]. במחקר [11] הראו כיצד המדד ששמו Adipo-IR (תנגודת אינסולין ברקמת השומן) נמצא בקורלציה מעולה למדידת תנגודת אינסולין בשיטת הזהב של hyperinsulinemic-euglycemic clamp.

הנוסחה הינה:

Adipo-IR = insulin [pmol/L] × FFA [mmol/L]

יש להכפיל את ריכוז האינסולין (שימו לב ליחידות) בריכוז חומצות השומן החופשיות (FFA) כדי לקבל מדד שמייצג את תנגודת האינסולין בגוף וברקמת השומן שלכם. על הסמך המחקרים שציינתי חישבתי את הערך שלפי דעתי נראה לשאוף אליו והוא פחות מ40. זאת אומרת שאם חישבתם את הAdipo-IR (שימו לב ליחידות המתאימות) ויצא לכם פחות מ40 רקמת השומן שלכם בריאה.

ערכים מספריים לדוגמא מתוך [11]:

למה מדד זה מעניין? מכיוון שהוא נמצא בקורלציה מעולה למדדי תנגודת אינסולין מקובלים ללא צורך בהעמסת גלוקוז כפי שנהוג למדוד תנגדות אינסולין, הוא מודד תנגודת אינסולין על פי הבנה יותר מעמיקה של מהי בכלל תנגודת אינסולין. היחס בין האינסולין לFFA מייצג את היכולת של אינסולין לחסום יציאה של FFA הוא בעצם מודד האם רקמת השומן שלנו תחת בקרה נאותה או לא. כך שמעבר לסטטיסטיקה היבשה שנותנת קורלציה טובה יש כאן מדד בעל הסבר פיזיולוגי שמתיישב עם התיאורייה של השורשים של תנגודת האינסולין.

אומנם אינסולין FFA אינם מדדים שיש בכל בדיקת דם אך ניתן להשיג אותם באופן פרקטי קופות חולים לעומת לפטין וAdiponectin שלא פרקטי להשיג מדידה שלהם בקופת החולים.

סיכום

במדע כאשר רוצים לדבר על תופעה מסויימת אחד התנאים החשובים ביותר הוא שיהיה אפשר למדוד אותו. כאשר יש לנו מדד על בריאות רקמת השומן ויש לו קורלציה לתנגודת אינסולין כבר יש לנו כלים כדי לאבחן את רקמת השומן. הקורלציה שלנו אינה “רק” קורלציה אלא יש לה גם בסיס פיזיולוגי מתוך ההבנה שלנו על תפקיד הלפטין והAdiponectin ולכן נוכל בהמשך לקשור מדד זה בהקשרים סיבתיים כמו שכבר תיארתי בפוסט. כדי לקבל תחושה על מה הוא יחס טוב על פי [4] יחס של מעל 1 הוא טוב, בין 0.5 ל1 זה גבולי ומתחת ל0.5 מראה על בעיה מטבולית. כאשר חשוב לשים לב ליחידות. הלפטין נמדד ביחידות של ננו גרם למ”ל וAdiponectin במיקרו גרם למ”ל (או כל יחס יחידות זהה בו ריכוז הלפטין נמדד ב3 סדרי גודל פחות מAdiponectin).

כדי לשפר את הדיוק המדד כדאי גם להסתכל על המדד הדלקתיות CRP ערכים גבוהים שלו בסדרי גודל של כמה אלפים (ביחידות של ננו גרם למ”ל) מחזקות את ההתכנות שרקמת השומן שלכם במצב מטבולי לא טוב. ניתן לראות בגרף הבא [4] שערכי CRP גבוהים נמצאים באזורים הנמוכים של A\I עד 1~ ובעיקר אצל obese כאשר ככל שעולים בערכי A\I גם הCRP יורד לכן כדאי לשלב את שתי המדדים האלה לדיוק טוב יותר.

היתרון המרכזי של מדד זה הוא שאנשים שהם כביכול במשקל גוף תקין יוכלו לאבחן האם רקמת השומן שלהם בריאה ובכך לדעת את הסיכון שלהם למחלות התסמונת המטבולית. יש אנשים רזים עם שומן פנימי, תנגודת אינסולין ומצב מטבולי רע (קוראים להם TOFI – thin outside fat inside) כאשר ניתן להעריך את השומן הפנימי כפי שהודגם ויש אנשים כמו שראינו בדוגמא הנוכחית שהם נחשבים obese אבל במצב מטבולי טוב. לכן באופן כללי אפשר להגיד שמשקל גוף ואחוזי שומן כל עוד הם אינם בקיצון אינם משקפים באופן טוב את המצב המטבולי של אותו אדם. ידיעת גבולות ויכולת הקיבול של רקמת השומן שלכם תתן לכם תמונה על היכולת והגמישות המטבולית שלכם. כמובן שברמה העקרונית כל עוד עוקבים אחרי העקרונות של התזונה קטוגנית אחוז השומן שלנו עליו תתייצבו אינו יהווה בעיה מטבולית אך עבור האוכלוסיה הכללית ובשם הסקרנות זה חשוב לדעת כמה גמישה רקמת השומן שלכם.

סיכום המחקר שהוצג מתוך המקור:

“In conclusion, our data show that fitness, adiposity (notably abdominal obesity), and adiposopathy are independent predictors of IS in middle-aged men without diabetes. From a clinical standpoint, albeit not an economical one for the time being, this suggests that measuring adiposopathy might be a useful diagnostic tool in subjects without diabetes, linking AT function to metabolic health. It would be of interest to examine this relationship in a longitudinal study, to assess whether increased adiposopathy predicts greater metabolic deterioration over time, or to assess the effects of exercise or caloric restriction on adiposopathy.”

הרצאה שלי על בריאות רקמת השומן

הפוסט הבא שמומלץ לקרוא: רזה זה לא בהכרח בריא על השומן שבפנים

מקורות

[1] – Gilberto Paz-Filho. Leptin therapy, insulin sensitivity, and glucose homeostasis. 2012, link.

[2] – S Grinspoon. Serum leptin levels in women with anorexia nervosa. 1996, link.

[3] – Zhao V. Wang. Adiponectin, the past two decades. 2016, link.

[4] – Frühbeck, Gema. Adiponectin – leptin ratio: a promising index to estimate adipose tissue dysfunction. Relation with obesity – associated cardiometabolic risk. 2017, link.

[5]- Claire Huth. Fitness, adiposopathy, and adiposity are independent predictors of insulin sensitivity in middle – aged men without diabetes. 2016, link.

[6] – Kelly Virecoulon Giudici. Comparison between body mass index and a body shape index with adiponectin/leptin ratio and markers of glucose metabolism among adolescents. 2016. link.

[7] – Wasim A. Haque. Serum Adiponectin and Leptin Levels in Patients with Lipodystrophies. 2002. link.

[8] – Sampaio LR. Evaluation of the accuracy of anthropometric clinical indicators of visceral fat in adults and elderly. 2014. link.

[9] – Michelle G. Swainso. Prediction of whole-body fat percentage and visceral adipose tissue mass from five anthropometric variables. 2017. link.

[10] – Philipp E. Scherer. Enhanced Metabolic Flexibility Associated with Elevated Adiponectin Levels. 2010. link.

[11] – Amalia Gastaldelli. Relationship Between Hepatic/Visceral Fat and Hepatic Insulin Resistance in Nondiabetic and Type 2 Diabetic Subjects. 2007. link.

[12] – Michael D. Jensen. How to Measure Adipose Tissue Insulin Sensitivity. 2017. link.

[13] – Mechanisms by which adiponectin reverses high fat diet-induced insulin resistance in mice, 2020. Gerald I. Shulman. link.

[14] – Visceral Adiposity Index, 2010. Aldo Galluzzo. link.

[15] – Visceral Adiposity Index: An Indicator of Adipose Tissue Dysfunction, 2014. Marco Calogero Amato. link.

[16] – Visceral Adiposity Index (VAI) Is Predictive of an Altered Adipokine Profile in Patients with Type 2 Diabetes. 2014. Carla Giordano. link.

[17] – Visceral adiposity index is associated with significant fibrosis in patients with non-alcoholic fatty liver disease, 2011, Giordano, A. Craxì. link.