התאוריה הרווחת כיום לגבי מנגנון הירידה במשקל בגוף הוא קלוריות החוצא לעומת קלוריות פנימה. תיאוריה זו מתבססת על מאזן אנרגטי בגוף, כאשר ההנחיה היא אנרגיה לא נעלמת ולא נוצרת מאין לכן כאשר נוציא יותר קלוריות מאשר נכניס נרד במשקל.
מנגד ניצבת “תאוריית האינסולין”, תיאוריה הגורסת כי משקל הגוף מווסת הורמונלית על ידי אינסולין כאשר ככול שהאינסולין יותר גבוה ככה נשמין יותר. תיאור זה של תיאוריית האינסולין הוא איך שתומכי תאוריית הקלוריות מציגים אותה אך התיאור האמיתי קצת שונה, את נקודה זו אסביר בהמשך.
על מנת לבחון את נכונות תיאוריות אלו נעשה המחקר Energy expenditure and body composition changes after an isocaloric ketogenic diet in overweight and obese men אשר בוחן תזונה פחממתית (50% פחמימה) לעומת תזונה קטוגנית (5% פחמימה) עם הדגש המרכזי של כמות קלוריות קבועה בין השניים. במצב זה בו כמות הקלוריות קבועה ניתן לראות איזה גורם משפיע יותר על הירידה במשקל כמות הקלוריות או ריכוז האינסולין.
במאמר זה אציג את המחקר, התוצאות והמסקנות שניתן להסיק ממנו.
רמת הפוסט: מתקדם
המחקר לקח 17 אנשים בעלי עודף משקל ושם אותם בחדר מיוחד שמודד את ריכוז החמצן והפחמן הדו חמצני באוויר כך שבצורה כזאתי ניתן למדוד את ההוצאה הקלורית של הנבדקים. המחקר חולק ל28 יום בו הנבדקים קיבלו תזונה פחממתית כאשר מיד לאחר מכך 28 יום של תזונה קטוגנית במהלך השהות בחדר נבדק משקל הגוף שלהם ומספר פעמים הרכב הגוף שלהם במכשיר מיוחד.
התפריט שהנבדקים קיבלו:
תוצאות המחקר הם אלו:
עבור הדיאטה הפחממתית הנבדקים הורידו 0.8 ק”ג משקל גוף לעומת 2.2 ק”ג בתזונה הקטוגנית.
הירידה המהירה במשקל הגוף בתחילת התזונה הקטוגנית (1.6 ק”ג ב10 ימים הראשונים) מוסברת על ידי החוקרים שכנראה אלו הם נוזלים כאשר הם משתמשים במילה likely, לכן הם לא בטוחים בכך.
הירידה במסת השומן הייתה 0.5 ק”ג עבור התזונה הקטוגנית והפחממתית
כאשר מתוך הגרף ניתן לראות את סטיית התקן הגדולה במדידות. מסיבה שאינה מוסברת במחקר לא מוצגת סטיית התקן של מסת השומן עבור החלק הפחממתי. סטיית התקן הגדולה ביום ה28 מראה על חוסר דיוק התוצאות. כאשר סטיית התקן כמעט חוצא את קו ה0 המשמעות היא שהתוצאות אינן מובהקות דיין ולכן קשה להסיק מתוך גרף זה מסקנות.
עבור המאזן הקלורי נצפה מאזן שלילי בשתי סוגי התזונות כאשר בתזונה הקטונית הוא היה קטן יותר. למרות שבמחקר עצמו רשום שההבדלים בין בתזונות אינו שונה בצורה משמעותית סטטיסטית ניתן לראות שעובדה זאת נובעת מסטיית התקן הגדולה במדידות אך בצורה גרפית בפירוש ניתן לראות את ההבדלים.
העמודה של DXA מראה את המאזן הקלורי כפי שנמדד במכשיר שנקרא DXA.
העמודה של DLW משתמש בשיטה מיוחדת של סימון מים ובדיקת ההוצאה הקלורית על ידי השתן של הנבדקים.
רמות האינסולין לאורך היום נמדדו באמצעות מדידת c-peptide שריכוזו קשור לאינסולין כאשר נמצא שכמות האינסולין בתזונה הקטוגנית הייתה חצי לעומת התזונה הפחממתית.
כאשר ברמות צום הריכוז לא היה שונה כול כך, 20% הבדל.
לאחר התוצאות יש הדיון בהם כאשר כותבי המאמר מציגים לסיכום את הפסקה הבאה:
In summary, we found that a carefully controlled isocaloric KD
coincided with small increases in EE that waned over time.
Despite rapid, substantial, and persistent reductions in daily
insulin secretion and RQ after introducing the KD, we observed
a slowing of body fat loss. Therefore, our data do not support the
carbohydrate–insulin model predictions of physiologically relevant
increases in EE or greater body fat loss in response to an
isocaloric KD. However, it is possible that dietary carbohydrate
restriction might result in decreased ad libitum energy intake—
a prediction of the carbohydrate-insulin model that was not
tested in the current study but deserves further investigation
מטרת המחקר הייתה להפריך את “תאוריית האינסולין” וכאן מתבקש החידוד שהזכרתי לגבי תאוריית האינסולין. תאוריית האינסולין אינה טוענת לאיבוד משקל גדול יותר מאשר שיטה אחרת להורדה במשקל אלה הורדה גדולה יותר במסת השומן. כאשר האינסולין נמוך הליפוליזה מוגברת ויותר שומן יוצא מתא השומן, זהו מאזן מסה על תא השומן. ירידה במשקל הגוף אינה בהכרח ירידה במסת השומן אני מפרט על כך בהרחבה במאמר משקל והרכב גוף בתזונה קטוגנית.
כאשר מסתכלים על מאזן המסה של תא השומן רואים שמקורות כניסת השומן לתא הם מהאוכל או מייצור פנימי (שמקורו בכבד מפחמימות). כאשר במחקר קבעו את מספר הקלוריות ואת כמות השומן הנכנסת למעשה יצרו מצב שבו כמות השומן שאכלנו אינה בהכרח הכמות אותה הגוף רוצה וצריך. בתזונה קטוגנית אנחנו לא סופרים קלוריות אלה מניחים שבאיזון הורמונלי תחושת הרעב שלנו תווסת כראוי בעזרת האינסולין והלפטין ולכן בעקבות כך גם כמות הקלוריות אותם נצרוך תווסת בהתאם.
היכולת של הגוף לנצל שומן זאת אומרת לפרק שומן בליפוליזה ולאחר מכן לנצל אותו לאנרגיה באמצעות חמצון בטא זהו תהליך שלוקח זמן התייעלות. האנזימים והמסלולים המטבולים הדרושים לתהליך צריכים להתאים את עצמם לאורך זמן מספיק ארוך על מנת להגיע ליעילות מסוימת.
במחקר הנ”ל עשו הנחה שאין צורך בזמן התייעלות כזה כאשר העבירו את הנבדקים מדיאטה פחממתית היישר לתזונה קטוגנית ללא זמן הסתגלות והתאמה מספיקים. לכניסה לקטוזיס יש תופעת לוואי ידועה של שפעת קטו כאשר במצב זה יש חולשה של הגוף עקב מחסור באנרגיה זמינה משום שהגוף עדיין לא הסתגל לשימוש בשומן כמקור אנרגיה עיקרי.
תכנון נכון יותר של המחקר היה לפצל את הנבדקים מההתחלה לשתי קבוצות נפרדות כשכול אחת מהן על אותה דיאטה לאורך כול זמן המחקר וגם אז זמן זה הוא רק חודשיים שייתכן שאינו מספיק.
קיבוע כמות הקלוריות ובדיקת תיאוריית האינסולין באה לבדוק בנוסף את הטענה שתזונה קטוגנית מצליחה משום שבאופן כללי אוכלים פחות ולכן עקב כמות קלוריות הקטנה יותר מרזים. אומנם יש בטענה זאתי מן האמת אך צריך להבין אותה בצורה הנכונה. זה לא הקלוריות שגורמות לרדת במשקל אלה הרכב המאקרו שנכנס בכמויות קטנות יותר. זאת אומרת שנכנס פחות שומן לגוף ופחות חלבון שמעלה אינסולין לכן מאזן המסה על התא השומן הופך להיות שלילי יותר משמע הוא מאבד מסה בצורה מהירה יותר. מסת תא השומן מווסתת על ידי לפטין שהוא מכתיב למוח את תחושת הרעב על מנת להגיע למסת תא שומן תקינה.
למרות שמאזן האנרגיה בגוף מתקיים תמיד גופים ביולוגים עובדים על ידי מנגנוני פידבק של הורמונים. לכן מה שייקבע אם נפרק שריר או שומן יהיה המצב ההורמונלי בגוף ולא המאזן האנרגטי.
כאשר מסתכלים על השורה התחתונה במחקר זה רואים שבתזונה הקטוגנית ירדו יותר במשקל וייתכן שאף יותר במסת השומן (עקב סטיית התקן הגדולה קשה לדעת). עיקר הביקורת של החוקרים על התזונה הקטוגנית היא על האטה בקצב, האטה זו דבר יחסי, עדיין יש ירידה במשקל בתזונה הקטוגנית למרות הליקוי המשמעותי.
במחקרים אחרים שנעשו לטווחי זמן ארוכים יותר תמיד נמצא ייתרון לתזונה דלת פחמימה על תזונה דלת שומן (קישור).
עורך המחקר הינו Kevin Hall ששם לא כמטרה להוכיח את תאוריית הקלוריות כאשר באופן אירוני הוא מומן על ידי Gary Taubes אחד החוקרים המובילים בתזונה קטוגנית במוסד שנקרא NUSI. בצורה כזאתי תיאוריית האינסולין ותיאוריות אחרות נבחנות על ידי המתנגדים שלה שזהו פרט חשוב מאד מכיוון שהם אינם “משוחדים” בנכונות התיאוריה אותה הם בודקים ולכן אם יש מישהו שיצליח להפריך אותה זה אותם המתנגדים. מחקרים כאלה כמו של Hall מבורכים וחשוב שיהיו כדי לנסות ולבדוק את התאוריות הקיימות. ייתכן שתיאוריית האינסולין תוחלף על ידי תאורייה אחרת אך זו כנראה לא תיאוריית הקלוריות.
הפוסט הבא שמומלץ לקרוא: קלוריות טובות קלוריות רעות ומשקל גוף
סרטון של Hall מדבר על המחקר שלו: