את הספר Eat Like a Human התחלתי לקנות אחרי ששמעתי את הראיון של Bill Schindler עם Paul Saladino. אני אוהב גישות הוליסטיות בסגנון הפליאו שנותנות קווים מנחים ולא ירידה לפרטי פרטים.
רמת הפוסט: מתחיל
הגישה של ביל מעניינת ומרעננת כי בספר הוא לא מדבר בכלל על ״דיאטות״, כלומר, הוא לא מתרכז באם משהו הוא קטוגני, פליאו, טבעוני וכדומה, ואומר שזו לא המטרה. אני אוהב את הגישה הזאת כי זה לא עוד ספר שמתרכז בטעות הנפוצה שבה מחלקים דיאטה לפי סוגי המאקרו שלה (פחמימות, שומן וחלבון). הוא לעומת זאת, מסתכל על האוכל מהזווית הפונקציונלית של כלל הניוטריאנטים שהוא מביא לנו והדחיסות שלהם.
הספר מתחיל בפרק הקדמה, שם הוא מתאר את התפתחות האדם והקשר שלו לאוכל. ביל מתמקד במחקר שלו בטכנולוגיות עתיקות והיישום שלהן אצל בני אדם. הוא נסע בכל העולם למקומות הכי רחוקים וקיצוניים כדי ללמוד איך השבטים שם חיים. בנוסף, הוא גם חקר את האדם הקדמון, את הכלים שלו ואיך הוא צד. כל זה מוביל לכך שבפרק הראשון הוא שם דגש לא על מה לאכול אלא על איך לאכול. זאת אומרת, איך להכין את האוכל.
אחד ההסברים המעניינים להתפתחות האדם הוא שעשינו מיקור חוץ לעיכול של מזון. טכנולוגיה בהקשר של הספר היא כל דרך שבה אנו מעבדים את האוכל מחוץ לגוף. זה לא דבר טריוויאלי בכלל. טכנולוגיות העיבוד של המזון שלנו מתקדמות מאד ביחס לשאר החיות. איזו עוד חיה מבשלת?
היכולת לפרק מזון מחוץ לגוף מורידה מהצורך האנרגטי בעיכול ובכך משחררת אנרגיה לאיברים אחרים. זה אחד ההסברים לכך שיש לנו מוח גדול. עיכול חיצוני של מזון מאפשר לקצר באורך המעי וכך יש מספיק אנרגיה למוח. המעי שלנו קצר בהרבה מהאורך המצופה של קוף בגודל שלנו. המעי הדק ארוך יותר, המעי הגס קצר יותר וזמן הלעיסה שלנו קטן משמעותית מקוף טיפוסי אחר. באנגלית קוראים לזה The Expensive Tissue Hypothesis.
זו הסיבה שהספר מתמקד בעיבוד של מזון כך שנוציא ממנו את המיטב, נפרק את הרעלנים ונהפוך אותו להיות זמין לעיכול ולספק את צרכי הגוף. הפרקים הבאים מתרכזים בקבוצות מזון שונות. יש תיאור של קבוצת מזון, הבעיות שיש בעיבוד שלה, בעיות בעולם המודרני ובסוף של כל פרק מתכונים ושיטות הכנה נכונות. למשל, בפרק על צמחים מדובר על הרעלנים שבהם ושיטות גידול מודרניות שגורמות לצמחים להיות עם יותר עמילן אבל עם פחות חלבון וניוטריאנטים. לגבי בשר – אנחנו אוכלים בעיקר את החלקים הרזים ולא מספיק שומן ואיברים פנימיים. יש גם פרק על דגנים, תירס, מוצרי חלב, חרקים (כן כן, לאכול חרקים), אדמה (אנחנו שוטפים את המזון יותר מדי) וסוכר.
הספר מבחינתי הוא סוג של פליאו למתחילים שמציג את הגישה לתזונה מזווית ראייה חדשה ומעניינת שמתנתקת מכל ויכוחי הסרק על הרכב מאקרו שבדרך כלל יש בספרים מסוג זה. מדובר במדריך עם הסברים תיאורטיים לא מורכבים מדי על איך להתמקד באוכל מזין ואיכותי.
האינסטגרם שלו גם מאד מעניין.