חומצות שומן אוגרות בתוכן אנרגיה פוטנציאלית (בצורה כימית) רבה וכאשר היא נמצאת בעודף הגוף מתגונן מפניה על ידי תגובת משוב. כפי שפירטתי בפוסטים הקודמים ששומן גורם לתנגודת אינסולין ועל כך שכשל ברקמת השומן מוביל אותה לתסמונת המטבולית נראה כיצד שהליפוליזה (פירוק שומן ברקמת השומן) יוצאת משליטה אנו מקבלים בעיות מטבוליות.
האם ניתן לשפר את הרגישות לאינסולין בעזרת תזונה קטוגנית? התשובה שאינטואיטיבית עולה היא כן. בעזרת תזונה קטוגנית סוכרתיים מורידים את הסוכר בדם, אנשים עם משקל עודף מורידים במשקל ורמות האינסולין בדם יורדות. לכאורה זה נראה שהרגישות לאינסולין השתפרה אך האם הרגישות לאינסולין השתפרה או שהורדנו את הצורך הכללי של הגוף באינסולין ולכן זה נדמה ששיפרנו את הרגישות לאינסולין? כדי להדגים בצורה ברורה יותר את הכוונה שלי אציג תרגיל מחשבתי.
בצעירותנו יכולנו לאכול פחמימות בלי תופעות לוואי אך עם הזמן פיתחנו תנגודת אינסולין ולכן לא יכולנו יותר להתמודד עם אותה כמות של פחמימות כמו בעבר. עברנו לתזונה קטוגנית כדי להתמודד עם התנגודת אינסולין ואכן זה נראה שהתנגודת איננה. כעת מגיע התרגיל המחשבתי: אם נחזור לאכול פחמימות האם נחזור להיות רגישים לאינסולין כמו בצעירותנו? אם כן אז תזונה קטוגנית אכן משפרת את הרגישות לאינסולין ואם לא אז התנגודת אינסולין עדיין קיימת כך שאנו מצליחים לייצב את האינסולין, הסוכר והמשקל למרות התנגדות אינסולין.
שומן גורם לתנגודת אינסולין. כן, קראתם נכון. בופסטים המרכזיים של הבלוג צעדים ראשונים בתזונה קטוגנית ומהי תזונה קטוגנית אני מדגיש שתזונה קטוגנית צריכה להיות מבוססת שומן כדי להמנע מתנגודת אינסולין אותו גורם סיכון לכל המחלות המטבוליות. אם כך מדוע פתחתי את הפוסט הזה בטענה ששומן גורם לתנגודת אינסולין? היש כאן סתירה בין ההמלצה לצרוך שומן בכמות גבוהה והטענה ששומן גורם לתנגודת אינסולין? כדי להבין מדוע שומן גורם לתנגודת אינסולין ולמה זה לא בעייתי עבור קטוגנים צריך להבין את התפקיד של האינסולין בגוף ועל כך ארחיב בפוסט הנוכחי.