השימוש במושג אינסולין נמוך יכול להתפרש במספר דרכים שונות למרות שלא נהוג להפריד ביניהם. ישנם הבדלים במהות של כל פירוש כאשר יש חשיבות להקשר הפיזיולוגי של ההתייחסות לאינסולין נמוך. בפוסט הזה אנסה להציג את הראייה שלי על אינסולין נמוך ומה המשמעות של כך על התזונה שלנו.
למעי יש תפקיד חשוב במטבוליזם שלנו אך לא מספיק נותנים לו חשיבות כשמדברים על בריאות מטבולית. כתגובה לאוכל המעי מפריש מספר הורמונים שיש להם השפעה חזקה על המטבוליזם בגוף. מידת התגובה ההורמונלית תלויה בסוג האוכל, המרכיבים שלו והעיבוד שהוא עבר. הבנת התגובה ההורמונלית לאוכל במעי ואכילה בצורה כזאת שנקבל תגובה רצויה מהווה מרכיב חשוב בדרך לבריאות מטבולית.
ישנו מיתוס על דיאטות דלות פחמימות (וקטוגניות בפרט) שהן גורמות לתת פעילות בלוטת התריס. המיתוס מגיע מתוך ההנחה שלפעילות תקינה של בלוטת התריס יש צורך בפחמימות עם עדויות לירידה ברמת הT3 על דיאטות דלות פחמימות ועל כן המיתוס של תת פעילות. למרות הירידה בT3 אין עדויות על תסמינים אופיינים של תת פעילות הבלוטה. כמו עם אינסולין יש להסתכל על ריכוזי ההורמונים המדברים עליהם בהקשר המטבולי המתאים. ריכוז נמוך לא בהכרח אומר תת פעילות. בפוסט הזה אני אנסה להסביר מדוע T3 יורד בתזונה קטוגנית ולמה אין עם זה בעיה למרות המיתוס הנפוץ.
תזונה קטוגנית הינה תזונה המביאה למצב שבו מקור האנרגיה העיקרי למוח הינו גופי קטון (beta Hydroxybutyric).
גרף 1 – מתוך [1], התפלגות מקורות האנרגיה למוח בזמן צום לעומת לאחר אכילה.
מצב פיזיולוגי שבו המוח מקבל כמות גבוהה של אנרגיה מקטונים נקרא קטוזיס (ketosis) בשונה ממצב בו רוב האנרגיה של המוח מגיעה מגלוקוז שלו נקרא גליקוזה. נגדיר קטוזיס על פי הרף בו ריכוז גופי הקטון בדם עולה על 0.5 mM. הגדרה זו נובעת ממחקריו של Stephen D. Phinney ביחד עם Jeff Volek כפי שמודגם בספרם [2].
גרף 2 – מתוך [2], המצב הפיזיולוגי בגוף כתלות בריכוז גופי הקטון כאשר ריכוזים העולים על 10 נחשבים כחמצת ומהווים סכנה בריאותית. מצבים כאלה קורים רק בסכרת סוג 1.
האם טריגליצרידים גבוהים בדם הם תוצאה של תזונה גבוהה בשומן? על פי ההיגיון הפשוט נראה שכן. אם אני אוכל הרבה שומן משמע שיהיה לי הרבה שומן בדם אבל הפיזיולוגיה שלנו יותר מורכבת מכך. מחקר מעניין [1] בדק את הטריגליצרידים בדם, אינסולין, תנגודת אינסולין, FFA (חומצות שומן חופשיות – free fatty acids), סוכר ופרמטרים נוספים על נבדקים שקיבלו תזונה עם 0% שומן ועשירה בפחמימות (85%) למשך 3 שבועות בהשוואה לתזונה אמריקאית ממוצעת. התוצאות מראות בצורה יפה את הקשר בין עודף פחמימות, אינסולין ותנגודת אינסולין.
מחקר [1] מעניין בשונה משאר המחקרים על תזונה קטוגנית משום שגם אחוז החלבון שלו גבוה (30% קלורי) וגם הוא משווה אותו לתזונה גבוהה יחסית בפחמימות (35%) עם חלבון גבוה (אותו אחוז חלבון כמו הקטוגני 30%). בנוסף לכך יש עוד מספר נקודות חוזק למחקר הזה שמציגים בצורה טובה את היתרונות של תזונה קטוגנית על תזונה “מאוזנת”.
בחדר של קהילת דיאטות הדל פחמימה יש “פיל” שמאיים למוטט את החדר. למרות גודל האיום של ה”פיל” כמעט ולא מתייחסים אליו, אולי כדי שלא יתמוטט החדר. לפיל הזה קוראים דיאטות אולטרא דלות שומן.
לא הדל שומן שאתם חושבים עליו אלה אולטרא דל שומן, כזה שפחות מ10% מהקלוריות שלו מגיעות משומן ואפילו רק גרמים בודדים של שומן. בדיאטות אלה אוכלים בעיקר סוכר, לכן הן נקראות דיאטות סוכר. עד כאן לא ברור מדוע “הפיל” נמצא בחדר הרי ידוע שסוכר גורם לסכרת, השמנה ומקושר לכול המחלות המטבוליות לכן למה שקהילת הדל פחמימה תתעניין בדיאטות האלה? ה”פיל” הזה קיים משום שמסתבר שבאופן פרדוקרסלי הדיאטות האלה דווקא עובדות לא רע בטיפול בסכרת, השמנה ומחלות מטבוליות. מנקודת המבט של קהילת הדל פחמימה זה לא הגיוני, הרי הבסיס המדעי של דיאטות דלות פחמימה נשען על כך שסוכר גורם לכול אותם המחלות ואם אכן דיאטות סוכר משפרות את המצב של אותם מחלות זה עלול למוטט את כול התיאוריה שקהילת הדל פחמימה נשענת עליו.
כפי שנראה, הפיל הזה אכן בעייתי אבל אי אפשר להתעלם מראיות רק כי הן לא מתיישבות עם התיאוריה שמאמינים בה.
אני אקדים את הסוף ואומר ש”הפיל” אינו כול כך נורא כמו שתיארתי, הוא “פיל” לכאורה (אחרת הייתי צריך לסגור את הבלוג). כדי להבין עד כמה גדול ומאיים הפיל הזה צריך להתחיל מסקירה של דיאטות דלות בשומן ולאחר מכן ניתן יהיה להבין מדוע הוא פיל לכאורה.
נהוג לחשוב של מנת לבצע אימונים אנארוביים עצימים יש צורך בלאכול פחמימות זאת על מנת שלשרירים יהיה מקור אנרגיה זמין ובנוסף הצורך למלא את מאגרי הגליקוגן של הגוף. סיבות אלו לצריכת הפחמימות אינם קיימות בתזונה קטוגנית ולכן ניתן לבצע כול פעילות אנארובית עצימה על תזונה קטוגנית. אסקור 2 מחקרים מרכזיים בתחום שעשו השוואה של ביצועים על אתלטים מקצועיים עבור תזונה קטוגנית ועבור תזונה פחמימתית.
אנו יודעים שמשקל הגוף שלנו והרכבו נקבעים במידה רבה על פי מה שאנחנו אוכלים. אולם ההבנה של המנגנונים המשפיעים על המשקל הגוף והרכבו אינם מספיק ברורים ולכן ישנם גישות רבות לטיפול בנושא. הגישה המקובלת כיום היא שמשקל הגוף שלנו מווסת על ידי מאזן אנרגטי של קלוריות פנימה פחות קלוריות החוצא ואומנם על פי גישה זאת ניתן לשלוט במשקל הגוף אך גם הרבה פעמים יישום השיטה קשה או לעבוד כמצופה עובדה אשר גורמת לתסכול בקרב אלה אשר השיטה אינה עובדת עבורם. בפוסט הזה אסקור את הקשר בין משקל הגוף שלנו ותזונה קטוגנית.