שומן חום

השתלת שומן מרפאת תנגודת אינסולין

rsz_familial-partial-lipodystrophy

ישנה תסמונת מטבולית נדירה הנקראת lipoatrophic diabetes. תסמונת זאת מאופיינת על ידי מחסור בשומן תת עורי בגוף, הגוף לא מפתח רקמת שומן (אשה כזאת לדוגמא בתמונה, שימו לב לCT עם השומן הפנימי). לאנשים כאלה יש רמות גבוהות של שומן פנימי ותסמונת מטבולית כחלק מהמאפיינים של המחלה.
לרקמת השומן יש חשיבות מכרעת בהתפתחות תנגודת אינסולין ובמיוחד לדלקתיות ברקמת השומן. במחקר על עכברים ששינו אותם גנטי כך שתיהיה להם lipoatrophic diabetes בדקו את ההשפעה של השתלת רקמת שומן על התנגדות אינסולין שלהם.

רמת הפוסט: מתקדם

משומן לבן לחום

רקמת השומן מתחלקת לסוגים שונים של תאים ותפקידים. שיטות החלוקה המרכזיות הן שומן פנימי (סביב האיברים הפנימיים) או שומן תת עורי ושומן לבן או חום כפי שאני מפרט בפוסט רזה זה לא בהכרח בריא. השומן חום הוא למעשה כמו תנור חימום בכך שהוא שורף שומן ליצירת חום במקום לאגירה בצורת אנרגיה כימיה כATP. המנגנון העומד מאחורי תהליך זה הוא שוני במיטוכונדריה של השומן החום לעומת השומן הלבן זאת על ידי ביטוי מוגבר של UCP1, חלבון הגורם למיטוכונדריה ליצור חום במקום אנרגיה כימית. עקב היכולת של השומן החום לשרוף שומן יש בו עניין מוגבר בתור רקמה שתוכל להעלאות את קצב המטבוליזם בגוף ובכך לשפר תסמינים של התסמונת מטבולית.

רמת הפוסט: מתקדם

Insulin, Brown Fat & Ketones w/ Benjamin Bikman, PhD

שיחה מעניינת על אינסולין, רקמת השומן (לבן וחום), מיטוכונדריה, גופי קטון ואימונים.

רמת הפוסט: מתעניין

Insulin vs. Ketones – The Battle for Brown Fat

הרצאה קצרה המפשטת את ההבדלים בין שומן חום ללבן והחשיבות שלהם. יש הסבר על המיטוכונדריה וUPC – Uncoupling proteinבלי להכנס יותר מידי לביוכימיה, ברמה של הבנת התהליך והמשמעות שלו.
בנוסף מוצג המעבר משומן חום ללבן וההפך כתלות בריכוז הקטונים והאינסולין בדם כך שריכוז גבוה של אינסולין יגרום לשומן חום לעבור שומן לבן שזהו מצב לא טוב משום ששומן חום שורף אנרגיה (בעזרת UPC) ושומן לבן מאחסן אנרגיה.
ההרצאה טובה בעיקר בגלל שהיא מצליחה לפשט נושא כול כך מורכב כמו המיטוכונדריה וויסות האנרגיה בגוף על ידי הסברים טובים וקולעים.

רמת הפוסט: מתעניין

למתעמקים יש מאמר הנכנס לפרטים הביוכימיים של התהליכים הקשורים לשריפת אנרגיה על ידי המיטוכונדירה במאמר Being right on Q: shaping eukaryotic evolution